תזונה ותוספים

בואו נשים דברים על השולחן.

פעילות גופנית היא חשובה.

מאוד.

כולכם יודעים את זה וסביר להניח שכשהגעתם לשלב הניתוח או הרצון לרדת במשקל, הגיעה גם ההבנה שכדאי לשלב פעילות ולהתחיל להתאמן.

אולי אין לכם כח או חשק, אולי קצת קשה לכם “להתניע” ולצאת להתאמן, בעיקר עם עודף משקל.

החלק הכי קשה הוא לנעול את הנעליים…

אבל חשוב שתדעו כמה דברים שיעזרו לכם להבין את חשיבות הפעילות הגופנית, בעיקר אצל מנותחים בריאטריים.

בגלל הירידה האגרסיבית, הגוף שלנו עובר טלטלה ונכנס למצב שנקרא “תהליך קטבולי”.

מה זה “תהליך קטבולי”?

קריסה.

הגוף דורש אנרגיה בכדי להתקיים. כתוצאה מצריכת אוכל בכמות קטנה מאוד, הוא מפרק את חומצות השומן לאנרגיה, אך מחפש את מקורות האנרגיה גם מרקמת שריר.

אז נכון, זה לא נשמע כל כך מפחיד, כי מה כבר יכול להיות? יהיו לי זרועות פחות חזקות?

אבל בואו נזכור ששריר זה לא רק בזרועות וברגליים.

זה בכל הגוף. זה גם הלב, או הסרעפת, לדוגמה.

התהליך הקטבולי פוגע גם במערכת ההורמונלית, בייחוד אצל נשים, גורם לנשירת שיער, השפעה על מצב רוח, שינה פחות איכותית, חוסר סבלנות…

למעשה, במקום שנגיע בעזרת הניתוח למקום אליו שאפנו, בריאות טובה, גוף בריא וחזק,

אנחנו מכניסים את הגוף לקריסה טוטאלית לתקופה שבין שנה וחצי לשנתיים.

הדרך למנוע את המצב הזה, היא בעזרת פעילות גופנית.

כשאנחנו מתאמנים הגוף שלנו עובר ממוד הגנה למוד תקיפה.

הוא משנה את ההתנהגות שלו.

מאיץ את קצב חילוף החומרים, מחזק ובונה את רקמת השריר ולכן במצב שכזה תהליך פירוק רקמת השומן מואץ ורקמת השריר לא נפגעת..

המערכת העצבית, שרירים, לב, ריאה, מתאימה את עצמה לעבודה מאומצת.

קצב חילוף החומרים משתפר, כי התאים יותר פתוחים לקבלת מקורות אנרגיה וויטמינים,

השרירים מתחזקים ובמקום שיתפרקו – הם נבנים.

מנותח שמתחיל להתאמן מוקדם, כ- 6 שבועות לאחר הניתוח (בכפוף לאישור המנתח ובהדרגה, כמובן ) יצליח למנוע את קריסת השרירים בתהליך הירידה. הגוף יפרק את השומן וינצל את מקורות האנרגיה על מנת לבנות שריר ולהתחזק.

ועכשיו לשאלת השאלות, זו שתמיד יש מחלוקת לגביה ואף אחד לא ממש מבין את התשובה הנכונה.

הרי ידוע שהקיבולת ויכולת הספיגה שלנו המנותחים היא קטנה ומוגבלת, מה שמעורר דילמה אצל מנותח שמעוניין לעסוק בפעילות גופנית,

מצד אחד, קיים קושי לאכול ומצד שני קיימת סכנה להתעייפות מהירה של מערכת השרירים בגוף וירידת סוכר (היפוגליקמיה).

אז מה אוכלים כשמתאמנים ומתי?

האמת היא שהתשובה לא כזו פשוטה, כי זה תלוי בכמה גורמים.

תלוי מתי במהלך היום מתרחש האימון, תלוי בסוג העבודה / פעילות היום-יומית שלכם, אבל- באופן עקרוני,  בהנחה שאתם לא בצום ואתם נוהגים נכון מבחינת תזונה ושתייה בשאר הזמן – לא צריך לאכול לפני אימון.

לגוף יש את המאגרים שהוא צריך והוא מנצל אותם כראוי בזמן האימון.

תעשו ניסיון של אימון על בטן ריקה, פרץ האנרגיה שתחושו יפתיע אתכם.

יחד עם זאת, יש להקפיד על שתייה לפני האימון, מספיק כדי לא להיות צמאים, אך בכמות שלא תכביד על הקיבה.

אם בכל זאת חסרה לכם תחושת “הביס” של לפני, ההמלצה שלי היא לאכול פרי או חטיף אנרגיה כחצי שעה לפני הפעילות הגופנית.

הפתרון שלי

הפתרון שלי, כמנותח ותיק שמתאמן באופן קבוע, הוא קפה.

אני שותה קפה עם כפית וחצי, אפילו שתיים של סוכר (כן, סוכר!), כחצי שעה לפני הפעילות הגופנית וממש לפני הפעילות צורך ג’ל אנרגיה. אותו ג’ל שמשתמשים מי שרץ למרחקים וצורך במהלך הריצה. כך אני מחדיר לגוף כמות גדולה של סוכרים, מלחים וקפאין ונותן לו את כל מה שצריך כדי שאוכל להתאמן, בלי להכביד על עצמי עם אוכל.

באשר לתזונה לאחר הפעילות הגופנית, רווחת ההנחה כי אחרי פעילות ספורט עצימה ובמיוחד אחרי פעילות כנגד התנגדויות (משקולות, אימוני כח), כדאי לשתות אבקת חלבון מייד אחרי האימון.

האמת היא מעט שונה…

נכון, חשוב מאוד לצרוך חלבון. החלבון הרי עוזר לבנות את השרירים, יחד עם זאת, “חלון ההזדמנויות” לצריכת החלבון בגוף בכמות הנדרשת הוא 24 שעות. אחרי אימון עצים מה שהגוף צריך זה דווקא פחמימות. אנחנו צריכים להחזיר לגוף את האנרגיות ולתת לו להתאושש בצורה יעילה ומהירה.

מצד שני, חלון ההזדמנויות של צריכת הפחמימות, הוא קטן בהרבה.

שעה בלבד אחרי האימון.

לכן הדרך הטובה ביותר לנצל את שני החלונות, היא כזו –

כן לצרוך אבקת חלבון, אבל מהסוג שמכיל גם פחמימה, כתחליף ארוחה מייד לאחר האימון.

*חשוב לציין כי המאמר מתייחס לאנשים בריאים, ללא בעיה רפואית מכל סוג שהוא ואינו מהווה ייעוץ רפואי משום סוג.

במידה וישנה בעיה רפואית – חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל ולא להסתמך על הנאמר באתר בכלל, ובמאמר זה בפרט.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות
×